יש פירות שהם בשבילי כמו משפחה! אבא בננה, אמא תפוח, אח תות ודוד מנגו.
לעומת זאת, יש פירות שהם יותר כמו אורחים מיוחדים, איזוטריים שהייתי רוצה לפגוש מדי פעם, אבל לא לארח על בסיס יומיומי – והברגמוט הוא אחד מהם.

הברגמוט הוא זן של פרי הדר, שמוכר לרוב האנשים דווקא דרך הריח שלו שממנו מפיקים את הריח של התה ארל גריי. הקליפה שלו עשירה מאוד בשמנים אתריים, ולכן הוא משמש הרבה בתעשיית הבשמים, הקוסמטיקה והארומתרפיה.

בישראל כמעט ולא רואים ברגמוטים בשווקים, ולפעמים אפשר למצוא אותם אצל מגדלים פרטיים או בגינות של אנשים.

הטעם שלהם הוא ייחודי מאוד, בדר״כ לא אוכלים אותם טריים, אלא מכינים מהם ריבה, סירופ ואפילו ליקר.
יש מי שמתאהב בטעם מיד – ייחודי, הדרי, עמוק וריחני.
ויש מי שהעושר של השמנים האתריים בו גורם לו לרתיעה, כמו שחברה טובה תיארה לי, ״קצת כמו לטעום שמן אתרי״.

אבל בדיוק בגלל זה ריבת ברגמוט היא מעניינת ולא דומה לאף טעם אחר שטעמתי. 
כשהמרירות מתעדנת עם הסוכר והבישול, מתקבלת ריבה עם אופי שאין לשום הדר אחר.
אני חושבת שהיא אחת הריבות היותר מיוחדות שיצא לי להכין.